החלטה בתיק ת"א 7394-04-12

1.        בקשה למתן צו לגילוי מסמכים ספציפי שהוגשה במסגרת תביעה כספית של התובע, הוא המשיב לבקשה, כנגד הנתבעים, הם המבקשים בבקשה, וכנגד נתבע נוסף, מר דוד מורגנשטרן (להלן: " מורגנשטרן").

התביעה

2.        על פי האמור בכתב התביעה, החל משנת 1995 הלווה המשיב למבקשים כספים רבים. תנאי ההלוואה שסוכמו הינם כי תצטבר לקרן ריבית חודשית של 3,500 דולר ל-120,000 דולר הראשונים, ובשיעור 3.5% לכל סכום נוסף. לטענת המשיב הפרו המבקשים את תנאי ההלוואה, אשר עוגנו בשנת 1999 בהסכם בכתב, שטר חוב והיתר עסקה, ולא שילמו את הריביות המוסכמות, על אף דרישותיו הרבות. לפיכך בשנת 2000 נחתם הסכם נוסף בין הצדדים, הקובע מועד חדש לפירעון בהתאם לתנאי ההסכם המקורי. לטענת המשיב במעמד זה השמידו הצדדים את ההסכם משנת 1999. כתב התביעה מגולל באופן דומה את אי עמידת המבקשים בהסכמים עמם ובחתימה מחדש על הסכמים נוספים המעדכנים את מועד הפירעון ואת תנאי התשלום (להלן במקובץ: " ההלוואות" או " הסכמי ההלוואות"), כאשר ההסכם האחרון עם המבקשים המתואר בכתב התביעה הוא מיום 14.8.2003, בו התחייבו המבקשים לשלם בתוך 4 חודשים סך של 300,000 דולר על חשבון חובם למשיב אשר הלך ותפח, וכן חתמו על שטר חוב והיתר עסקה חדשים. במקביל מתאר המשיב מסכת אירועים דומה ביחס לכספים שהלווה למורגנשטרן.

3.        המשיב טוען כי ביום 30.10.2005 הוזמן לפגישה במלון רמדה רנסנס בירושלים, אליה הגיע מטעם המבקשים ומורגנשטרן גם אדם בשם מרדכי סוסן (להלן: " סוסן"), שהוא לדבריו אדם הידוע בפעילות עבריינית מאורגנת, ועמו חבורת בריונים. על פי הנטען, בפגישה זו הודיע לו סוסן כי מעתה יש למשיב עסק עמו, וניסה לסחוט ממנו ויתור על החוב. המשיב אשר חש מאוים ונפחד נמנע מלהגיש תלונה במשטרה, ולפיכך הסכים ללחציהם ואיומיהם של המבקשים לחתום על הסכם בו הוא מוותר על כל טענותיו כנגד המבקשים ומורגנשטרן (להלן: " הסכם הויתור"), בתמורה לסכום של 253,000 דולר בלבד, כ-10% בלבד מיתרת חובם של המבקשים על פי ההסכמים הקודמים.

4.        בעקבות מסכת האירועים הנטענת, טוען המשיב כי הסכם הוויתור הינו בטל עקב חתימתו בנסיבות של כפייה ועושק, ולפיכך על המבקשים ומורגנשטרן לשלם לו את יתרת חובם על פי ההסכמים המקוריים. המשיב אף מציין כי הוא מגיש את התביעה רק כעת בכדי שלא תעבור תקופת ההתיישנות, וכי הוא העז לעשות כן רק לאחר שסוסן ברח מן הארץ בהיותו מבוקש על ידי המשטרה. יצוין, כי התביעה המקורית של המשיב הייתה על סך של 14,232,094 ש"ח, אולם עקב דחייה חלקית של בקשתו לפטור מאגרה, תוקן סכום התביעה והועמד על סך 5,337,043 ש"ח.

5.        בכתב ההגנה מטעמם טוענים המבקשים כי יש לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנות, בהיותה מושתתת על הסכמים שהינם לכל המאוחר משנת 2003, וכן בשל אי עמידת הסכמי ההלוואה האמורים בהוראות חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, תשנ"ג-1993 (להלן: " חוק הלוואות חוץ-בנקאיות"). בין היתר נטען כי הסכם הלוואה אינו עומד בדרישות הפירוט הקבועות בחוק ושיעורי הריבית שבו חרגו מהמותר. לגוף התביעה טוענים המבקשים כי מדובר בתביעת שווא, וכי המשיב עצמו הינו אדם סחטן ואלים אשר משתמש בשיטות מפוקפקות לגביית ריביות עושק. לטענתם בשנת 1998 לוו מהמשיב סך של 180,000 דולר בלבד, סכום אותו שילמו במלואו ואף מעבר לכך, וכל חובם צמח עקב ריביות העושק שקבע המשיב. יצוין כי המבקשים צירפו לכתב ההגנה את ההסכם לגביו טען המשיב כי הושמד על ידי הצדדים. בנוסף מכחישים המבקשים את טענות המשיב בכל הנוגע לנסיבות החתימה על הסכם הוויתור, אשר לטענתם נחתם מתוך הסכמה הדדית בפני עורך דין ניטרלי שאינו קשור למי מהצדדים. לטענתם של המבקשים הם אינם מכירים כלל את אותו סוסן, והם  הניחו כי הוא נציג המשיב, אשר לאור שמו הוא ככל הנראה קרוב משפחתו. גם אם היה אמת בדברים, כך נטען, שומה היה על המשיב לבטל את הסכם הוויתור בתוך זמן סביר, אך הוא לא עשה כן ולפיכך ההסכם קיים ועומד. לבסוף טוענים המבקשים גם לנזק ראייתי חמור שנגרם להם עקב השתהותו של המשיב בהגשת התביעה.

הבקשה

6.        בדיון שהתקיים ביום 20.11.12 הסכימו הצדדים על גילוי מסמכים הדדי בתוך 30 יום. הבקשה שלפני הינה למתן צו לגילוי ועיון במסמכים ספציפיים, בעקבות אי מתן מענה מצד המשיב על דרישה שהועברה לו על ידי המבקשים. בדרישה זו ביקשו המבקשים את גילוים של המסמכים הבאים:

6.1.   עותק מן הדיווח השנתי של המשיב לשלטונות המס בין השנים 1995 - 2006;

6.2.   עותק מכל הסכם, שטר, היתר עסקה ומסמכים אחרים המלמדים על מתן ההלוואות;

6.3.   עותק מכל קבלה, חשבונית, אמצעי תשלום שבאמצעותו ניתנו כביכול הכספים הנטענים למבקשים במסגרת ההלוואות, ואישורי התשלום שלהם.

6.4.   עותק מכל הפקדה או משיכת כספים מחשבון הבנק שבאמצעותו נוהלו ההלוואות;

6.5.   עותק מכל אסמכתא לתשלום סכומים כלשהם בפועל שבוצע למבקשים;

6.6.   עותק לוח סילוקין שנערך לכל הלוואה נטענת, ואישור מסירתו למבקשים;

6.7.   עותק של המסמך בו תועדו קבלת הסכומים מאת המבקשים אצל המשיב על חשבון ההלוואות;

6.8.   כל אסמכתא בידי המשיב בקשר לעזיבת סוסן את הארץ;

6.9.   הסכמי הלוואה והשקעה ומסמכים אחרים בקשר להלוואות שהלווה המשיב לצדדים שלישיים אחרים, מר רוטנמר, מר משה רייך ומר יהודה קוקה, וכן כל סכום או מסמך אחר בקשר לדירה שברח' שאולזון 62 (להלן: " הדירה").

7.        לטענת המבקשים דרישה זו לא נענתה מעולם על ידי המשיב, ואף גילוי כללי לא נעשה מצדו, ולפיכך דורשים המבקשים כי המשיב יגלה את כל המסמכים שבידיו לאלתר באמצעות תצהיר ערוך כדין, ובכלל זה את המסמכים המנויים לעיל.

8.        המשיב בתשובתו צירף תצהיר גילוי מסמכים כללי מטעמו, ומבקש לדחות את בקשת המבקשים בקשר לגילוי הספציפי, בטענו כי מדובר ב"מסע דיג" של מסמכים שאינם רלוונטיים, וכי מדובר בבקשה רחבה וכללית, קנטרנית ומנוגדת לרציונלים שביסוד הליך גילוי המסמכים. בנוסף טוען המשיב כי לא הגיש בתקופה הרלוונטית דוחות למס הכנסה, כי אין לו מסמכים נוספים בקשר לניהול ההלוואות שכן כל הכספים כולם הועברו במזומן, וכך גם אין ברשותו כל תיעוד פנימי או כרטסת הנהלת חשבונות ביחס להלוואות.  המשיב טוען כי הלוואות לצד ג' אינם מעניינים של המבקשים וכי לא ברורה הרלוונטיות שלהם, וכך גם בכל הנוגע לדירה. לבסוף טוען המשיב כי אף המבקשים לא צירפו כל תצהיר גילוי מטעמם.